הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ נ' מנגיסטו ואח'

פסק דין

בפני תביעה בגין תאונת דרכים שבמהלכה התדרדר רכב הנתבע 1 שחנה, ללא נהג, לפני רכב התובעת,לאחור, ופגע ברכב התובעת.

הנתבע 1 הגיש כתב הגנה ביום הדיון, ללא התנגדות ובו הודה כי החנה את רכבו ליד מלון הר-ציון, וכי אחרי חצי שעה הרכב התדרדר אחורה ופגע במונית התובעת, לטענת הנתבע 1 באותה זמן הוא היה בשלילת רישיון, אך לא הוא זה שנהג ברכב לפני התאונה וכי מי שנהג ברכב היה חברו.

הנתבעת 2 חברת הביטוח, התכחשה לכיסוי הביטוחי וטענה כי הפוליסה אינה מכסה את מקרה הביטוח היות והנתבע 1 נהג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, כך שבהתאם להוראות הפוליסה שרכש הנתבע 1 היא אינה מכסה מקרה בו נוהג הרכב אינו מחזיק ברישיון בתוקף.

עוד טענה הנתבעת 2 כי הנתבע 1 לא דיווח אודות התאונה וכי לפיכך הכשיל את בירור החבות וגרם להגשת התביעה נגדו, דבר השולל את הכיסוי הביטוחי.

מטעם התובעת העיד נהג המונית, לדבריו הוא ראה את רכבו של הנתבע 1 כשילד קטן יורד מדלת הנהג, לאחר מספר דקות הגיע הנתבע 1 עם 2 בקבוקי מים, הנתבע 1 סיפר לנהג המונית כי הברקסים היו תפוסים וכי הוא הביא מים כדי לשים על הגלגלים, לדברי נהג המונית הנתבע 1 נהג ברכב אחריו, למוסך שבו הוא מתקן את רכבו, לטענתו הנתבע 1 חתם על פתק שהוא אשם אך הפתק אבד, הנהג לא העיד על התרחשויות בזמן התאונה.

הנתבע 1 העיד כי בנו המתין לו ליד הרכב וכי הוא עצמו נכנס למלון ביחד עם חברו שנהג ברכב בטרם הגיעו למלון, לדבריו של הנתבע 1 הוא וחברו חזרו אחרי חצי שעה, וראו כי בהעדרם הרכב התדרדר ופגע במונית, הנתבע 1 הודה כי לאחר התאונה הוא עצמו נהג ברכב, למרות שאין לו רשיון נהיגה.

לדבריו, הוא הודיע לצביה סוכנת הביטוח על התאונה ועל נסיבות התרחשותה. לטענתו סוכנת הביטוח אמרה לו כי היא תשלח לו טופס לצורך הגשת הודעה על מקרה ביטוח אך היא לא עשתה כן.

אין מחלוקת על עצם החבות והאחריות לתאונה וכי הנתבע 1 נושא בה, המחלוקת היחידה נסובה סביב השאלה, האם הנתבעת 2 פטורה מאחריותה כמבטחת והאם יש כיסוי ביטוחי לנתבע 1 בנסיבות.

הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה כי הכיסוי הביטוחי בטל מכמה טעמים.

עקב גרסאותיו השקריות של הנתבע בהסתמך על הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח "מרמה בתביעת תגמולים".

עקב נהיגת הנתבע 1 ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף.כאשר לטענת הנתבעת 2, הנתבע 1 שנהג ברכב לפני חנייתו ולא הרים את בלם היד כשעזב את הרכב משמש כנהג הרכב גם בהיותו מחוץ לרכב.

בהסתמך על פס"ד בת.ק 17015/09.

מאחר והמבוטח לא הודיע לחברת הביטוח על מקרה הביטוח .

לא אוכל לקבל את טענות הנתבעת 2 בדבר היות הכיסוי הביטוחי בטל.

לא השתכנעתי כי הנתבע 1 מסר גירסאות שקריות כטענת הנתבעת 2. כנגד גירסתו של הנתבע 1 עומדת גירסתו של נהג המונית, והבדלי הגירסאות בין עדויותיהם נסבה סביב השאלה האם הילד היה מחוץ לרכב, או בתוך הרכב, ואף זאת לא בזמן התאונה ממש, לא אוכל להעדיף אף אחת מהגירסאות בעניין זה ולפיכך אינני יכול לקבוע כי הנתבע 1 לא אמר אמת בעדותו. זאת ועוד, טענה זו של הנתבעת 2 לא הועלתה בכתב ההגנה ויש בה משום הרחבת חזית אסורה.

באשר לטענה כי הנתבע 1 נהג ברכב ללא רישיון נהיגה, הרי שטענה זו כלל אינה רלוונטית לתאונה שבפני, אין ספק כי התאונה התרחשה כאשר ברכב לא היה נהג, ומכל מקום הנתבע 1 טען כי מי שנהג ברכב לפני התאונה היה חברו, המחזיק ברשיון נהיגה, גירסה שלא נסתרה, כך שהנני דוחה גם טענה זו של הנתבעת 2, כמו כן, לא הוכח לי מה קובעת פוליסת הביטוח בנסיבות מסוג זה, שכן הפוליסה (התנאים הכלליים) לא הוגשה ע"י הנתבעת 2.

בהתייחס לפס"ד בעניין ת.ק. 17015-02-09, הרי שמדובר בפס"ד שניתן בהסכמה ולא ניתן להסיק ממנו דבר.

באשר לחובת הנתבע 1 להודיע לחברת הביטוח על התאונה, טען הנתבע 1 כי הודיע לסוכנת הביטוח ומסר לה על נסיבות התאונה, בהתאם לחוק חוזה הביטוח, סוכנת הביטוח הינה שלוחת חברת הביטוח לצורך קבלת הודעות ולפיכך משגירסתו של הנתבע 1 בעניין זה לא נסתרה, הנני דוחה את טענת הנתבעת גם בעניין זה.

משאין מחלוקת על האחריות לתאונה ומאחר דחיתי את טענות הנתבעת 2 לפיה אין כיסוי ביטוחי הנני קובע כי הנתבעת 2 חייבת לשלם לתובעת תגמולי ביטוח בגין התאונה, לפי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח.